<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק ראשון סימן כ"ד</h1>
<h2>דף ל:</h2>
הקיש אב ואם לכיבוד ולמורא, הפייט תפש לו לשו' ת"כ [קדושים] שאמר בה הקיש הכתוב כיבוד אב ואם וכו', אבל בפ"ק דקידושין [ל' ע"ב] אמ' השוה הכתו'. הקיש אב ואם, פי' לכבוד ומורא של הקב"ה, כיצד כת' כבד את אביך ואמך [שמות כ'], וכת' כבד את יי מהונך [משלי ג'], כת' [ויקרא י"ט] איש אמו ואביו תיראו, וכת' [דברים ו'] את יי אלהיך תירא, מפני ששלשתן שותפין בו, על כן כבד משולש, מדרש מה רבו. ע"א בכיבוד ומורא בב', והמבין יבין כי הוא עיקר. אמרי' דאשה נמי חייבת בכיבוד אב ואם, וטעמ' למען יאריכון ימיך, גברי בעי דלארכו יומוי וכו', ומשמ' דאי לאו למען יאריכון ימיך הוה פטורה, ויש מקשי' הא הוה לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות, ולאו פירכא היא דשאני הכי דכת' כבד בלשו' זכר, ובכמה דוכתי אמרי' היכא דנאמ' בלשון זכר דצריך להרבות נשים. הקיש אב ואם, בפ' הנושא את האישה [כתובות ק"ג ע"א], דאשת אב ובעל אם מחייב נמ' דאורייתא, וכן אחיו הגדול. בספר הכבוד, נתלה אבשלום בין שמים ובארץ שלא כיבד אביו שבארץ שכיבודו שוה לאביו שבשמים, ובפ"ק דפאה ירושלמי [ה"א], תני ר' שמעון בן יוחי, גדול הוא כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקב"ה מכבודו, נאמ' כבד את אביך, ונאמ' כבד את ה' מהונך, במה אתה מכבדו מהונך, מפריש לקט שכחה ופיאה ומעשר שיני ומעשר עני, עושה לולב ושופר תפילין וציצית, מאכיל רעבים ומשקה צמאים, אם יש לך אתה חייב בכל אלו, אבל בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך ובין שאין לך כבד את אביך ואת אמך, אפי' אתה מסבב על הפתחים, פי' לא שיחזור בעבורם אלא יתן להם מה שיש לו בידו והוא יסבב על הפתחים. לפי שפסקו רוב הגאונים דכיבוד אב ואם משל אב [קידושין ל"ב ע"א], יש לפרש ההוא דירושלמ', שמתבטל ממלאכתו בעוסקו בו, ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים, ולעולם משל אב. והכי מתרץ בפ"ק דקידושי' [שם] אפירכא אחריתי. לחיי עד להאריך בקל ובחמורה, [לשון הפייט]. פי' בכיבוד כת' למען יאריכון ימיך, ובשילוח הקן כמו כן כת' [דברים כ"ב] למען [י]יטב לך והארכת ימים, בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך [חולין קמ"ב ע"א], ו'ה'א'ר'כ'ת' י'מ'י'ם' בגימ' ב'ע'ו'ל'ם' ש'כ'ול'ו' א'ר'ו'ך' חסר אחד, ובפיוט שש מאות אצל זכור והתם וראיתם כת' שחסרון א' בגימ' אינו גורע ועיין שם. ופי' עולם שכולו ארוך הוא תחיית המתים, דאמ' ר' עקיב' בפ"ק דקידושי' [ל"ט ע"ב] ובשילוח הקן [חולין שם] אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שמתן שכרה בצידה, שאין תחיית המתים תלוייה בה, בכיבוד אב ואם כת' למען יאריכון ימיך, ובשילוח הקן כת' למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמ' לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, עלה ושילח את האם ולקח את הבנים, ובחזירתו נפל ומת היכן היא טובתו של זה ואריכות ימים של זה, אלא למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב, פי' הר' משה [פ"ח מהלכ' תשובה ה"א] שאין בו מכאוב ונזק וחיסרון, והארכ' ימים, לעולם שכולו ארוך ומיכאן קשה על דברי הר' משה בר' מיימון [שם ה"ב] שכת' עולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך הוא עולם שאין בו גוף, ודבריו הנם בתחילת יוצר אור זרוע. בקלה כחמורה, בב', פי' בקלה בשילוח הקן, שהיא מצוה קלה כת' והארכת ימים כמ' בחמורה בכיבוד אב ואם, וטעמו של דבר שלא יהא אדם בורר מצות גדולות ומניח קטנות, לכך גילה הקב"ה שכר מצוה קלה ששכרה כחמורה, וזה שאמ' המשורר [תהלים קי"ט] פלאות עדותיך, כלומ' ששכר מצותיך מופלאים ומכוסים מבני אדם, ירושלמ' בפ"ק דפיאה [ה"א], ר' חייא בשם ר' חייא בר' כהנא, אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה (ו)לא תדע, טלטל הקב"ה מתן שכרן של מצות, כדי שיהו עושין אותן באמונה, עוד ירושלמ' דפיאה [שם], כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה, דכת' [משלי ל'] עין תלעג לאב ותבוז ל[י]קהת אם יקרוה עורבי נחל [ו]יאכלוה בני נשר, לקהת לקחת אם על בנים, יקרוה עורבי נחל, יבוא עורב שהוא אכזרי ויקריה ולא יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני ויהנה ממנה, הנה לועג על אב ולוקח אם על בנים עונשם שוה. ע"א כקלה כחמורה, שניהם בכ'ף, פי' חמורה כקלה, וקלה כחמורה, כמ' [בראשית מ"ד] כי (כמוכה) [כמוך] כפרעה, פרעה כמוך ואתה כפרעה, כלומ' שניהם שוין, כעם ככהן [הושע ד'], כעבד כאדוניו [ישעיה כ"ד], כעמי כעמך [מ"א כ"ב], כמוך כמוהם אחד כתואר בני המלך דשופטים [ח'], פי' תארם כתארך ותארך כתארם, תואר פני מלך אחד לכולכם. בית דין במטה, שכל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין בית דין שבמטה מוזהרין עליה להכותו עד שתצא נפשו, וטעמו של דבר דלהכי כת' מתן שכרה בצידה, לומ' שאם לא יקיימנה שזהו עונשו שלא יקבל אותו שכר שכת' בצידה, ולשו' מכילת' כבד את אביך אם אתה מכבדן יאריכון ואם לאו יתקצרו, שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, על האדמה, מיכאן אמרו כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה. ונ"ל טעמא דמלת' כי השכר והעונש מפורשין בה, כי מכלל הן אתה שומע לאו, ואין בה עונש אחר. מלכי ארץ, פי' כשאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא אומר כיון ששמעו כבד לא תרצח לא תנאף חזרו בהן והודו [קידושין ל"א ע"א]. ראש דברך אמת, פ"ה בריש דתמנייא אפי [תהלים קי"ט], ראש דברך אמת ולעולם כל משפט(י) צדקך, ואמרי' בפ"ק דקידושין [ל"א ע"א], ראש דברו אמת ולא סוף דברו אמת, אלא מסוף דברו ראש דברו אמת, וכן הוא אומ' [תהלים קל"ח] יודוך יי כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך, פי' כששמעו אמרי פיך האחרונים, הודו על הראשוני'. וזהו שיסד פייט, ישרו מאמרות הראשוני', שי"ן ישרו נדגש, כי הוא מן ישר, אשר ממנו המישרים אורחותם [משלי ט'], כל פיקודי כל ישרתי [תהלים קי"ט], וישרים למטה מערבה דדברי הימים [דהי"ב ל"ב], כי עיקרו מישרים. פ"א של ראש דברך אמת בתחילת אלהינו אלהים אמת.
<h2>דף לט:</h2>
הקיש אב ואם לכיבוד ולמורא, הפייט תפש לו לשו' ת"כ [קדושים] שאמר בה הקיש הכתוב כיבוד אב ואם וכו', אבל בפ"ק דקידושין [ל' ע"ב] אמ' השוה הכתו'. הקיש אב ואם, פי' לכבוד ומורא של הקב"ה, כיצד כת' כבד את אביך ואמך [שמות כ'], וכת' כבד את יי מהונך [משלי ג'], כת' [ויקרא י"ט] איש אמו ואביו תיראו, וכת' [דברים ו'] את יי אלהיך תירא, מפני ששלשתן שותפין בו, על כן כבד משולש, מדרש מה רבו. ע"א בכיבוד ומורא בב', והמבין יבין כי הוא עיקר. אמרי' דאשה נמי חייבת בכיבוד אב ואם, וטעמ' למען יאריכון ימיך, גברי בעי דלארכו יומוי וכו', ומשמ' דאי לאו למען יאריכון ימיך הוה פטורה, ויש מקשי' הא הוה לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות, ולאו פירכא היא דשאני הכי דכת' כבד בלשו' זכר, ובכמה דוכתי אמרי' היכא דנאמ' בלשון זכר דצריך להרבות נשים. הקיש אב ואם, בפ' הנושא את האישה [כתובות ק"ג ע"א], דאשת אב ובעל אם מחייב נמ' דאורייתא, וכן אחיו הגדול. בספר הכבוד, נתלה אבשלום בין שמים ובארץ שלא כיבד אביו שבארץ שכיבודו שוה לאביו שבשמים, ובפ"ק דפאה ירושלמי [ה"א], תני ר' שמעון בן יוחי, גדול הוא כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקב"ה מכבודו, נאמ' כבד את אביך, ונאמ' כבד את ה' מהונך, במה אתה מכבדו מהונך, מפריש לקט שכחה ופיאה ומעשר שיני ומעשר עני, עושה לולב ושופר תפילין וציצית, מאכיל רעבים ומשקה צמאים, אם יש לך אתה חייב בכל אלו, אבל בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך ובין שאין לך כבד את אביך ואת אמך, אפי' אתה מסבב על הפתחים, פי' לא שיחזור בעבורם אלא יתן להם מה שיש לו בידו והוא יסבב על הפתחים. לפי שפסקו רוב הגאונים דכיבוד אב ואם משל אב [קידושין ל"ב ע"א], יש לפרש ההוא דירושלמ', שמתבטל ממלאכתו בעוסקו בו, ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים, ולעולם משל אב. והכי מתרץ בפ"ק דקידושי' [שם] אפירכא אחריתי. לחיי עד להאריך בקל ובחמורה, [לשון הפייט]. פי' בכיבוד כת' למען יאריכון ימיך, ובשילוח הקן כמו כן כת' [דברים כ"ב] למען [י]יטב לך והארכת ימים, בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך [חולין קמ"ב ע"א], ו'ה'א'ר'כ'ת' י'מ'י'ם' בגימ' ב'ע'ו'ל'ם' ש'כ'ול'ו' א'ר'ו'ך' חסר אחד, ובפיוט שש מאות אצל זכור והתם וראיתם כת' שחסרון א' בגימ' אינו גורע ועיין שם. ופי' עולם שכולו ארוך הוא תחיית המתים, דאמ' ר' עקיב' בפ"ק דקידושי' [ל"ט ע"ב] ובשילוח הקן [חולין שם] אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שמתן שכרה בצידה, שאין תחיית המתים תלוייה בה, בכיבוד אב ואם כת' למען יאריכון ימיך, ובשילוח הקן כת' למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמ' לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, עלה ושילח את האם ולקח את הבנים, ובחזירתו נפל ומת היכן היא טובתו של זה ואריכות ימים של זה, אלא למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב, פי' הר' משה [פ"ח מהלכ' תשובה ה"א] שאין בו מכאוב ונזק וחיסרון, והארכ' ימים, לעולם שכולו ארוך ומיכאן קשה על דברי הר' משה בר' מיימון [שם ה"ב] שכת' עולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך הוא עולם שאין בו גוף, ודבריו הנם בתחילת יוצר אור זרוע. בקלה כחמורה, בב', פי' בקלה בשילוח הקן, שהיא מצוה קלה כת' והארכת ימים כמ' בחמורה בכיבוד אב ואם, וטעמו של דבר שלא יהא אדם בורר מצות גדולות ומניח קטנות, לכך גילה הקב"ה שכר מצוה קלה ששכרה כחמורה, וזה שאמ' המשורר [תהלים קי"ט] פלאות עדותיך, כלומ' ששכר מצותיך מופלאים ומכוסים מבני אדם, ירושלמ' בפ"ק דפיאה [ה"א], ר' חייא בשם ר' חייא בר' כהנא, אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה (ו)לא תדע, טלטל הקב"ה מתן שכרן של מצות, כדי שיהו עושין אותן באמונה, עוד ירושלמ' דפיאה [שם], כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה, דכת' [משלי ל'] עין תלעג לאב ותבוז ל[י]קהת אם יקרוה עורבי נחל [ו]יאכלוה בני נשר, לקהת לקחת אם על בנים, יקרוה עורבי נחל, יבוא עורב שהוא אכזרי ויקריה ולא יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני ויהנה ממנה, הנה לועג על אב ולוקח אם על בנים עונשם שוה. ע"א כקלה כחמורה, שניהם בכ'ף, פי' חמורה כקלה, וקלה כחמורה, כמ' [בראשית מ"ד] כי (כמוכה) [כמוך] כפרעה, פרעה כמוך ואתה כפרעה, כלומ' שניהם שוין, כעם ככהן [הושע ד'], כעבד כאדוניו [ישעיה כ"ד], כעמי כעמך [מ"א כ"ב], כמוך כמוהם אחד כתואר בני המלך דשופטים [ח'], פי' תארם כתארך ותארך כתארם, תואר פני מלך אחד לכולכם. בית דין במטה, שכל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין בית דין שבמטה מוזהרין עליה להכותו עד שתצא נפשו, וטעמו של דבר דלהכי כת' מתן שכרה בצידה, לומ' שאם לא יקיימנה שזהו עונשו שלא יקבל אותו שכר שכת' בצידה, ולשו' מכילת' כבד את אביך אם אתה מכבדן יאריכון ואם לאו יתקצרו, שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, על האדמה, מיכאן אמרו כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה. ונ"ל טעמא דמלת' כי השכר והעונש מפורשין בה, כי מכלל הן אתה שומע לאו, ואין בה עונש אחר. מלכי ארץ, פי' כשאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא אומר כיון ששמעו כבד לא תרצח לא תנאף חזרו בהן והודו [קידושין ל"א ע"א]. ראש דברך אמת, פ"ה בריש דתמנייא אפי [תהלים קי"ט], ראש דברך אמת ולעולם כל משפט(י) צדקך, ואמרי' בפ"ק דקידושין [ל"א ע"א], ראש דברו אמת ולא סוף דברו אמת, אלא מסוף דברו ראש דברו אמת, וכן הוא אומ' [תהלים קל"ח] יודוך יי כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך, פי' כששמעו אמרי פיך האחרונים, הודו על הראשוני'. וזהו שיסד פייט, ישרו מאמרות הראשוני', שי"ן ישרו נדגש, כי הוא מן ישר, אשר ממנו המישרים אורחותם [משלי ט'], כל פיקודי כל ישרתי [תהלים קי"ט], וישרים למטה מערבה דדברי הימים [דהי"ב ל"ב], כי עיקרו מישרים. פ"א של ראש דברך אמת בתחילת אלהינו אלהים אמת.
